חוקי חמורבי הינו קודקס החוקים הנרחב ביותר במזרח הקדמון. חוקים שחרוטים על אסטלה מאבן מהמאה השמונה עשרה לפנה"ס, בזמנו של אברהם אבינו, כ-450 שנה לפני שניתנה התורה. חמורבי היה מלך בבל שחי בין השנים 1792-1750 לפנה"ס, מהשושלת הבבלית הראשונה. בתקופת מלכותו הוא חוקק והנהיג קובץ חוקים זה. בראש התבליט המלך הבבלי מתואר כשהוא מקבל את החוקים מאל השמש. חוקי חמורבי מתייחסים לחוקים מוסריים שבין אדם לחברו בנושאים כמו הליכי משפט, גניבה, עבד בורח, שוד מבית בוער, נכסי מלכות, חובות וזכויות של אריסים, נזקי תבואה, השקיה ונזקי מים ועוד. במשך שנים רבות תבליט החוקים נחשבה לאבודה עד שהתגלתה בשנת 1901 בידי משלחת חוקרים צרפתיים בראשות ג'ק דה מורגן והובאה על ידם למוזיאון הלובר בפאריס. ראוי לציין שקיים דמיון רחב בין חוקי התורה וחוקי חמורבי, והם אף נלמדים בבתי הספר החילוניים בישראל כחוקים מוסריים בתורה.
.
דוגמא לחוקים:
.
איש כי ישחית את עינו של איש אחר – הם את עינו ישחיתו.
אם שיבר עצם של איש אחר, הם את עצמו ישברו.
.
אם השחית את עינו של אדם מן המעמד הנמוך או שיבר את
עצמו של אדם מן המעמד הנמוך, ישלם מנה אחת כסף.
.
אם השחית את עינו של עבד איש אחר או שיבר את עצמו של
עבד איש אחר, ישלם חצי ערכו.
.
איש כי יכה איש גדול ממנו על הלחי, בשוט זנב הפר שישים
יכו בו לפני העדה.
.
.