מתחילת שנות ה-50 עד שנת 1995 הופצו ברחבי סין קופונים כחלק ממדיניות ההקצבה עליה החליטה ממשלת סין הקומוניסטית כדי להגשים את החזון הקומוניסטי הדוגל בשיוויון מולחט בין אזרחי המדינה וכדי למנוע רעב העלול להיווצר בשל המצב הכלכלי הקשה. פעמים רבות המצב הכלכלי הקשה הביא לצמצום שימוש במטבע הסיני, היאן, ולשימוש נרחב של קופוני ההקצבה עד כדי שהפך למטבע השימושי העיקרי בסין הקומוניסטית.הקופונים איפשרו לבעליהם לרכוש את המשקל המצויין או הכמות המצויינת על גבי הקופון של מוצרי מזון בסיסיים כגון אורז, קמח, שמן ועוד. מכאן גם לקוח השם של הקופונים המכונים קופוני אורז או "Rice Coupons".הקצבת המזון הממוצעת עמדה על 15 קילו לגבר , 13 קילו לאישה לתקופה של חודש. החוסר בבשר הפך אותו למוצר נדיר במיוחד וההקצבה החודשית עמדה על 250 גרם בשר לאדם. אמנם, יש לציין גם שגורמים כמו גיל, מקצוע, ומקום מגורים השפיעו על כמות ההקצבה לכל אדם. הקופונים ניתנו לכל אדם באופן שווה ללא התייחסות למצבו הכלכלי בין אם היה עני או עשיר ובכך אפשר לכל אזרח לקבל את חלק שווה והוגן ביחס לשאר האזרחים. השיוויון היה חייב להיות מוחלט כחלק מהחזון הקומוניסטי של ממשלת סין. בנסוף לקופוני הקצבת המזון, הודפסו קופוני ההקצבה לרכישת דלק, ואף מוצרים כמו אופניים.

הקופונים אינם היו ניתנים למכירה או החלפה, העבריין היה נענש. ערך הקופון בפנים השטר מייצג את המשקל של המוצר שיכול לקבל בעל הקופון. יחידת המשקל המקובלת בסין המוצגת על השטר היא1 JIN או 1 ג'ין השווה ל-0.5 קילו. הערכים הנפוצים היו בדר"כ 1, 2, 5, 10. כל פרובינציה, מחוז, בסין הדפיס קופונים שונים שהיו תקפים אך ורק במקום המקור שלהם. חותמת משרד הקצבת המזון של הפרובינציה אליה משתייך הקופון מוטבעת על גב השטר.